Search
דברי תורה מפרשות

משקפי מולטיפוקל / פרשת שופטים

הרב איתמר חייקין, ראש המכינה הקדם צבאית "רוח השדה" של הקיבוץ הדתי, בטקס ההיערכות לקרב אותה מקיים הכהן, את דרך ההתמודדות עם הפחד ומציע התבוננות דו מוקדית – "זום אין וזום אאוט".  


"מי שאינם יודעים פחד אינם אמיצים באמת מפני שהאומץ הוא היכולת להתייצב נוכח מה שאפשר לדמות אותו" (רוסטן)

אחד מנושאיה הרבים של פרשתנו הוא התמודדות עם פחד, פחד משתק האוחז באדם בצאתו למלחמה. כך פתח הכהן המחזק את העם ערב הקרב: "וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם" (כ, ג)

האם הכהן מבטיח נצחון? מבטיח שהיוצאים לא ימותו בקרב? ברור שלא. מיד לאחר הכהן, נגשים השוטרים ומשחררים מהמלחמה את בונה הבית, נוטע הכרם או מארס אישה "…יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ." (כ,ה) הרי שאפשרות המוות נוכחת מאוד והחשש מפניו מהווה עילה לפטור מהשתתפות במערכה הספיציפית. המוות הוא חלק מכל מערכה צבאית וצריך לקחת עובדה זו בחשבון לפני שבוחרים בברירה זו. אז איך בכל זאת מתמודדים עם הפחד? לשם כך אבקש להתבוננן בתופעה אנושית נקרא לה "זום אין – זום אאוט" (אולי זה בהשפעת המולטיפוקל שהתחלתי להרכיב לפני יומיים). אבהיר את העיקרון דרך נסיעה בכביש.

זום אין. כל מה שרואים זה פגוש אחורי של משאית כבדה הממלא את כל השמשה הקדמית. לא רואים את הנוף והאגזוז פולט עשן שחור. נוהג בעצבנות, מאיץ ובולם, מקלל את הנהג הנוסע כך לפני.

זום אאוט. במקום להצמד – מאיט קצת פותח מרחק מהמשאית, הנוף נפתח הרים מוריקים שקיעה מרהיבה איזה נוף יפה, מוזר שלא הבחנתי בו לפני כן.
זום אאוט ומוצא שניתן עכשיו לצאת לעקיפה מהירה.

הרעיון הוא להיות מסוגל לשלוט בעדשה להתמקד בנקודה אבל לא לאבד את הראייה המרחבית. להזהר מהנעלות ותקיעות הנוצרות בשל פחדים, תסכולים, אכזבות ולדעת לשחרר ולהגדיל את המבט לקבל פרופורציות נכונות, לאפשר למחשבה להיות פתוחה ופרואקטיבית.

כך גם בהתמודדות עם הפחד המוח נועל את היוצאים למערכה על הפחד. כל מה שעובר בראש זה לקחת את הרגלים ולברוח, 'זום אין'. הכהן המבקש לחזק את לב העם עושה בעצם 'זום אאוט' "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (כ,ד) הוא מזכיר לעמו שאין זו מערכה פרטית, הם בשירות משהו גדול חלק ממשמעות רחבה. הפחד ישאר אך הוא לא יהיה יותר פחד משתק פחד אובססיבי אלא פחד המדרבן את השכל והתבונה להוציא מהאדם את המיטב.

וינסטון צ'רצ'יל ידע את הסוד הזה בנאומיו המחזקים תוך כדי מלה"ע השניה "אין לי דבר להציע פרט לדם, עבודה קשה, דמעות וזיעה" צ'רצ'יל לא מכר אשליות לעמו אלא לימד אותם לעשות זום אאוט: "הבה נצא למלא את חובותינו, ונפעל כך, שאם האימפריה הבריטית, וחבר העמים שלה, יישארו עוד אלף שנים, עדיין יאמרו האנשים "הייתה זו שעתם היפה ביותר"

היכולת לשלוט בעדשה, זום אין – זום אאוט זה הסוד לכל התמודדות מוצלחת בחיים.

דילוג לתוכן