Search
דברי תורה מפרשות

להסתפק במועט- פרשת לך לך

לוט יצא עם דודו אברהם בעקבות הקריאה הגדולה "לך לך" – אבל משהו השתנה בהמשך הדרך. הרב איתמר חייקין, רב המכינה הקדם צבאית  "רוח השדה" של הקיבוץ הדתי, בודק מה מהות השינוי?


Like Lot we want a lot
?But the question is a lot of what

לוט יצא עם דודו אברהם בעקבות הקריאה הגדולה "לֶךְ-לְךָ" (יב,א). יחדיו חלקו את חוויות המסע המפרך לארץ כנען, את נופי הארץ חדשים. יחדיו נדדו דרומה בבקשם מקום מרעה לצאנם להרחיק עצמם מחלקות חקלאיות מעובדות. יחדיו בנו מזבחות לה' וכרעו בתודה ותפילה לאלוקי אברהם.

אולם כשחזרו ממצרים עשירים וכבדים ברכוש, לפתע סדק התחיל להיפער ביניהם. "וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט…" (יג ה-ז) הרכוש היה הדבר שתקע טריז בין לוט לבין דודו. ואברהם שרודף שלום היה, חשש ממריבות וקטטות בין הרועים, שיפגעו באחווה שבניהם, והציע להיפרד. לעיתים מוטב כך.

ההפרדה עשתה דבר נוסף, פתאום התגלה ההבדל העמוק בין שני האנשים שעד אז צעדו יחדיו. בעוד אברהם המשיך בדרך הקריאה בשם ה' "וַיֶּאֱהַל אַבְרָם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'." (שם, יח) לוט מחפש דברים אחרים. אברהם מציע ללוט "אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" (יג,ט). כאשר פניו מזרחה – ימין ושמאל הם פניה דרומה או צפונה, מכאן שאברהם ממליץ ללוט להמשיך להתגורר בגב ההר, שם החברה הטובה יותר. אולם לוט חשב אחרת: "ויִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר. וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו." (שם, י-יא) לוט נושא עיניו מזרחה, אל העושר הממתין לו בסדום, והוא מתעלם לחלוטין מהמחיר הערכי אותו עליו לשלם על מנת ליהנות מהעושר "…וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם. וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד." (יב-יג)

לא עובר זמן רב ומתרגש ובא אסון בדמות קואליציה של ארבע מלכים, שעשו את כל הדרך ממסופוטמיה על מנת לשדוד את רכושה הרב של סדום. תכלית כל המלחמה הייתה בבחינת איתות מהבורא לאנשי סודם, שלא לבטוח על רכושם, שבן לילה היה ואיננו. ה' מאותת להם לשוב מדרכם הרעה, לדאוג לעובר אורח, לחמול על הזקוק לעזרה. אך אין איש בסדום המתעורר מעיוורונו, כולם מוכי סנוורים מרכושם. גם לא לוט שנשבה יחד איתם.

המלחמה שבה והפגישה בין אברהם ללוט, שנחלץ, תוך חירוף נפש, להציל את אחינו, תוך שהוא מתעלם מבחירותיו הרעות של לוט שהמיטו עליו את אסונו. אברהם עושה את מעשה החסד הגדול מכל – פדיון שבויים. אך בלוט העניין כלל לא נוגע. עם תום המלחמה הוא שב לסדום, משקם את עסקיו שנפגעו ואף מעמיק את אחיזתו בעיר והופך לאחד מחשובי העיר "וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם" (יט, א).

סופו של לוט ידוע, הוא ניצל מהעיר בעור שיניו (ושוב בזכותו של אברהם), תוך שהוא משאיר אחריו את כל הרכוש שצבר במשך שנים. מלא נכנס, וריקן יצא. אין פלא שכל כך ביקש להשתכר עם בנותיו… זה סופו של אדם שהעדיף את כלוב הזהב הסדומי על פני הליכה בדרך ה', דרכו של אברהם.
האם גם אנחנו שחרטנו אי פעם על דגלנו את ערך ההסתפקות במועט, הננו אכן מסתפקים במועט – בכל הקשור בקיום מצוות, בשאיפות רוחניות… אך במה שנוגע לרכוש? לנוחות חיים? לחומר? האם איננו צועדים לא פעם, בדרכו של לוט דווקא?
זהו פשרן של המילים בהם פתחתי
Like Lot we want a lot
But the question is a lot of what?

דילוג לתוכן