כל זה נכון במלחמת "יש ברירה" – מלחמת רשות. עם זאת, כל משפחה היא תא אחד בגוף הגדול הנקרא "עם ישראל". לכל בר-דעת ברור שלא מפקירים את הגוף כולו לטובת תא אחד… זו הסיבה שבעת מלחמת "אין-ברירה", מלחמה של "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (רמב"ם, ספר שופטים, הל' מלכים ומלחמותיהם ה', א') "הכל יוצאין, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה", כמו שעשה קצין הצנחנים, סגן אהרן קרוב, שיצא למבצע עופרת יצוקה פחות מיממה לאחר חתונתו, ונתן לכולנו דוגמה אישית. נצחון ישראל במלחמת מגן הוא ערך עליון!
במלחמות ישראל באה לידי ביטוי האחדות שבינינו; משה מקרית שמונה מוסר את נפשו על מנת להגן על יעקב משדרות במבצע עופרת יצוקה, ואברהם מבאר-שבע מתייצב במהירות בצפון ועולה על אפוד כדי ללחום בחיזבאללה. זוהי הסיבה שהיציאה למלחמה, המוזכרת בתחילת פרשתנו, כתובה בלשון יחיד: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ" (דברים כ"א, י') – בעוד אויבינו הם רבים וכל אחד עומד לעצמו, במלחמה כל העולם רואה שעם ישראל הוא גוף אחד חי ואורגני, הן בהליכה המשותפת אלי קרב, ובודאי בנכונות המדהימה של כל אחד להילחם בעבור חברו.
בפרשתנו אנו רואים שעם שמלחמותיו נובעות מצרכי הגנה על עמו ושמירה על טוהר ריבונותו בארצו, מתנהג אחרת במלחמה: לוחמיו אינם בוזזים, אינם אונסים, אינם משחיתים סתם את שטח הלחימה, אם אין צורך בכך – חל איסור להשחית אפילו עץ! "כִּי תָצוּר אֶל-עִיר…לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ…לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ…וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת" (דברים כ',י"ט).
אף בשטחי הכינוס לוחמי ישראל שואפים לשמור על צלם אנוש; שמירה על צניעות, זהירות מגזל או מהטלת הצרכים בכל מקום שעל פני השדה: "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ…וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת-צֵאָתֶךָ" (דברים כ"ג, י"ד). טוהר הנשק מקורו כאן! טוהר המחנה בשגרה ובאימונים מעניק את הכוחות להילחם – ולנצח! אשרינו שאלו ערכי היסוד של צבאנו היקר.
