"אמר ריש לקיש: גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות… איני ? והאמר ריש לקיש: 'גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות' ? לא קשיא; כאן מאהבה כאן מיראה".(יומא פו:).
המימרא הראשונה של ריש לקיש, מגדולי בעלי התשובה, הגיונית למדי. תשובה אכן מסוגלת להפוך כל חטא לשוגג. ההגדרה ההלכתית של שוגג אינה "טעות", כי אם "מעשה מכוון" אשר נעשה בחסרון ידיעה. בהלכות שבת לדוגמא, הגדרת שוגג נופלת על מי שחילל שבת בעשיית מעשה מכוון אך בחסרון ידיעה שהיום הוא שבת או חוסר ידיעה שהמעשה אסור בשבת. אשר על כן, השב בתשובה, כל חטאיו נחשבים כשגגות. השב מוכיח רטרואקטיבית שבעת שחטא היה לו חסרון ידיעה מסויים. לו היו לו אז, בזמן החטא, אותן תובנות שיש לו היום, בהיותו בעל תשובה, לא היה הוא מבצע את החטא לכתחילה. לכן, בתשובתו מוכיח הוא שכל חטאיו הם בבחינת שוגג בלבד.
עם זאת, המימרא השניה של ריש לקיש תמוהה לחלוטין. הכיצד ניתן ע"י תשובה להפוך כל חטא לזכות, למצוה? יש בכך אמירה מסוכנת במידת מה. אדם יכול חלילה לסבור שהוא יכול לבלות את שנות נעוריו בחטא, לשוב אח"כ בתשובה "מאהבה" וממילא, כל אותן שנים לא תהיינה אבודות כי אם תחשבנה בבחינת מצווה. הכיצד? מדוע ראוי החוטא לפרס על חטאיו?
הרב סולוביצ'יק (על התשובה 177-183) מביא הסבר נפלא לדבריו של ריש לקיש. התשובה הראשונה, תשובה מיראה, הינה תשובה של חזרה. בתהליך של חזרה בתשובה, חוזר החוטא לנקודת המוצא בה עמד בטרם יצא לדרך החטאים. אין תשובה זו מפריחה ומפרה כי אם תולשת מספר הזכרונות את דפי החטא של העבר ופותחת דף חדש. החטא מושלך במצולות ים, וממילא כאמור הופך לשוגג. האדם מדחיק וחונק את יצריו, וכך מסוגל הוא לשכוח את שנות החטא המיותרות ולחזור בתשובה.
אמנם, ישנו אופן עמוק יותר של תשובה – לא תשובה של חזרה כי אם תשובה של התקדמות. זוהי תשובה שאינה דורשת מהאדם למחוק את העבר ולשכוח את החטא. דוקא בזיכרון החטא ישנה עוצמה מסויימת. בדרך החטאים, עם כל הרוע שבה, מצויים גם דברים טובים. זוהי דרך אנרגטית יותר המלווה בהתלהבות שפעמים אינה נשלטת ומביאה למחוזות אפלים. אדם עושה מעשים עוצמתיים יותר מתוך רגשות של קנאה ושנאה, מאשר מתוך רגשות של אהבה ורחמים. ברם, אם מסוגל האדם לרתום את האנרגיות שחשף בקרבו במהלך שנות החטא לטובת הקדושה, מגיע הוא לדרגת "תשובה מאהבה". בתשובה זו מסוגל האדם לנווט את כל יצריו לכיוון הטוב. הוא מבין שבעומק הדברים, יצר הטוב ויצר הרע אינם "שני יצורים" שונים. זהו אותו הכוח – כוח הרצון. המבחן הוא האם חונקים את הרע ואז גם הטוב נחנק במידה מסויימת, או שמא נותנים מרחב לרצון – אבל מכווינים אותו לקודש וכפי שדרש רבי מאיר (תוספתא ברכות ו, י"א): "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך – בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע". בתשובה מאהבה אין צורך לחנוק את עוז ושמחת החיים ולחיות בחיים של פחד, קדרות שחורה וסגפנות. האדם מסוגל לחיות חיים בריאים, שמחים וטהורים. החטא בעצמו הופך למקור הקדושה, מאחר והאדם משתמש בכוחות ובאנרגיות אותם גילה בתוך החטא, לטובת הקדושה. אשר על כן, כל חטא הופך הוא לזכות.
תשובה שכזו משתקפת בדמותו של ריש לקיש. הרב סולובייצ'יק מביא את דברי רבינו תם המציין כי קודם להיותו ליסטים היה ריש לקיש תלמיד חכם, אם כי גדולתו הוכחה דווקא לאחר שחטא ועשה תשובה. החטא "שחרר" במובן מסויים את האנרגיות האצורות בריש לקיש, ומשעשה תשובה למד ריש לקיש לתעל אנרגיות אלה לעבודת ה'. על כך אומר רבי יוחנן לריש לקיש – "חילך לאורייתא" – כוחך לתורה. אין הכוונה חלילה שאדם צריך לסור לדרך החטאים על מנת לזכות בתשובה מאהבה. לרוע המזל, לכל אדם יש שק גדול של חטאים שנושא הוא על גבו. השאלה היא כיצד להתמודד עם שק החטאים. האם נפטרים מתוכנו של השק ומכל החוויות שאספנו ברבות השנים, או שמא משתמשים אנו בתוכנו של שק החטאים על מנת להוציא "יקר מזולל".
רעיון זה מבוטא באופן נפלא בדברי הרק קוק באורות התשובה (ט,ה):
" כשעוסקים בתשובה צריכים להגדיר ביותר את מהותם של הטוב והרע, כדי שהחרטה וזעזוע הרצון… יפלו רק על הרע ולא על הטוב. ועוד יותר, שצריך לברר את הטוב הנמצא בעומק הרע ולחזק אותו – באותו כוח עצמו שבורחים מן הרע, כדי שתהיה התשובה כוח פועל לטובה, המהפכת ממש את כל הזדונות לזכויות".
ברוח זו מסביר הרב קוק את משמעות המושג "תשובה שלמה". תשובה שאינה שלמה הינה תשובה הסופנת עימה חולשה, הכרוכה באבדן אנרגיה כתוצאה מקבלת עול מלכות שמים. לעומתה, התשובה האידיאלית הינה תשובה שלמה, המתעלת ומנצלת את כל האנרגיה האצורה באדם לעבודת ה', לרבות את זו אשר התגלתה כתוצאה מהחטא.
" התשובה וכל ההליכות המעשיות שלה, עם הרוח הכללית השולטת בעיקרה בימים המיוחדים לתשובה, עם גודל התועלת שלה לזכך את הנפשות. לעדן את הרוח ולטהר את המעשים מכיעורם, היא מוכרחת להיות סופנת עמה איזו חולשה, שלא נמלט ממנה אפילו הגבור שבגבורים. כשמקמצים את עז הרצון, כשכופפים את עז החיים, ע"י הסלידה הפנימית, והנטייה לשוב מכל חטא, מתקמץ ג"כ הרצון של הטוב, עז החיים הטהורים מתחלש גם הוא. נמצא האדם סובל מטהרתו המוסרית חולשה כזאת, שסובל חולה שהתרפא ע"י הזרמה אלקטרית, שאמנם גרשה את הארס שבמחלתו, אבל החלישה את הכוח החי והבריא שבו. שבים,
ע"כ באים ימים של שמחת קדש, של חדות נפש, לקומם את הרצון הטוב ועז החיים הטהור. אז תהיה התשובה שלמה" (אורות התשובה ט, י ).
תהליך התשובה השלימה, אינו מסתיים לאחר יום הכיפורים,יום בו מגיעים רק למחצית הדרך. לאחר יום הכיפורים אנו טהורים, אך גם חלשים שהרי "הטיפול הרוחני" שעברנו, החליש גם את בריאותנו. בימים הנוראים עברנו תהליך של תשובה מיראה. התשובה מגיעה לשלמותה רק מתוך ימי השמחה של זמן שמחתנו, ימים בהם מגיעים למדרגת תשובה מאהבה, ומתקרבים אל הקב"ה מתוך בריאות החיים הנורמליים. לתשובה מעין זו מכוונים אנו באמרנו:
"אבינו מלכנו – החזירנו בתשובה שלמה לפניך"
