בשעות אלה מוצב ארונו של נשיא המדינה התשיעי ברחבת הכנסת ואלפים עוברים על פני הארון, נותנים כבוד לחולם החלומות הגדול של מדינת ישראל.
שנים הטיחו בו שהחלומות שלו אינם מעוגנים במציאות. כאיש הביצוע של בן גוריון הוא מימש את חלום הכור הגרעיני של ישראל, את הקמת התעשייה האווירית ועוד רבים מהפרויקטים שהציבו לעצמם דור מייסדי המדינה. חלומות השלום שלו לעומת זאת התנפצו על קרקע המציאות. חזון ה"מזרח התיכון החדש" שרקם היה מנותק לחלוטין ממה שהתרחש בפועל.
לא התחברתי לפרס הפוליטיקאי. בדעותיי הפוליטיות אני משתייך למחנה הימין אך אין לי ספק שכול חלום שחלם, גם אלה שלדעתי היו מסוכנים לישראל, נבעו מדרך שהאמין בה. נבעו מרצון להפוך את מדינת ישראל למקום בטוח יותר, למקום טוב יותר. גם כשהשתתפתי בהפגנות נגד הסכמים שהוא הוביל, ידעתי ללא צל של פקפוק שמה שהדריך אותו לא היו רווחים קלים באי יווני או בפרויקט נדל"ן הולילנד בירושלים.
בינואר 2009 אירחנו, ראש העיר רעננה וסגניו ואני בתוכם, את שמעון פרס שכיהן כבר שנתיים כנשיא המדינה. הבטתי בו נואם בפנינו, פורש את חזונו לישראל טובה יותר, לישראל שנותנת תקווה ועתיד לדור הצעיר, ופתאום תפסתי – אני מאוהב באיש הזה! איך הוא הצליח בתוך שנתיים-שלוש ברגע פרידתו מהפוליטיקה בה הוא סימל את כול מה שלא הסכמתי איתו, לגרום לי, ואני חושב שלמרבית מחנה הימין, להתאהב בו?
יתכן שברגע שהסיר מעליו את גלימת הפוליטיקאי, ראינו את האדם שבו. את החזון שלו. בלי הפילטר של הסכסוך היהודי ערבי ראינו את התשוקה שלו לקדם את מדינת ישראל לקראת העתיד. האופטימיות הבלתי נגמרת שלו בעוצמתו של ההון האנושי הישראלי והאמונה ביכולת הטכנולוגית של תעשיית ההייטק. לראות אותו נואם בפנינו על ננו-טכנולוגיה, והוא אז בן 86, מספר לנו על ביקורו מוקדם יותר באותו בוקר, בחברת SAP הרעננית ושיחתו עם תלמידי מגמת הרובוטיקה באחד התיכונים בעיר. העיניים שלו ברקו! אי אפשר שלא היה להתאהב באיש.
היריבות הפוליטית הפנים מפלגתית בינו לבין יצחק רבין הוליד את הביטוי שדבק בו – "חתרן בלתי נלאה". לאור העובדה שכל חייו פעל למען מה שהוא האמין שזו טובת המדינה, לאור תקופת נשיאותו כשבין לילה הפך מפוליטיקאי שנוי במחלוקת לנשיא של כ-ו-ל-ם, אהוב על כולם. לאור העשור האחרון של חייו בו כיהן כמשרד חוץ של איש אחד. איש שהדביק את כולנו באופטימיות שלו, בחזון עתיד המדינה שלו, בתוכניות שהגה ובחלומות שחלם, לאור כול זאת, עלינו למחוק את הביטוי "חתרן בלתי נלאה" ולהציב במקומו כינוי שמתאים לפועלו, שמתאים לחולם החלומות שהתחיל את דרכו כרפתן בקבוצת אלומות וסיים אותה כאזרח מספר אחד של ישראל: "שמעון פרס – חלמן בלתי נלאה"!
