פורסם לראשונה ב'ישראל היום'.
הציטוט הקלאסי מיוחס לסגן נשיא ארה"ב לשעבר, שהורשע בהעלמת מס ובקבלת שוחד. "הממזרים שינו את כללי המשחק ושכחו לספר לי", תירץ. האמתלה הזו עברה מן העולם. אכן, החוקים השתנו מזמן, הנורמות התחלפו, אבל בעקבות כך נראתה, נשמעה והידהדה למרחוק האזהרה: מה שהיה מקובל פעם, בלתי אפשרי עוד היום. נעלמה החסינות, יש גבולות חדשים. תשאלו נשיא, שרים, חברי כנסת, קצינים וניצבים במשטרה, שלא השכילו להבחין בין טוב לרע, ולא הרגישו שהם חוצים את קו פרשת המים.
חז"ל כבר אמרו: "גזל ועריות – נפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן". אבל הוסיפו גם ש"אין אפוטרופוס לעריות". בכל מה שקשור לאותה תאוות יצר אינטימית, אי אפשר לסמוך על איש. בכירים ככל שיהיו, מנהיגים וסמכותיים ובעלי עוצמה – לעולם אי אפשר לערוב שיצרם לא יגבר על דרגותיהם. לפחות למען עצמם, הם חשים חובה להוכיח "גבריות". פתאום מתברר שהמעמד, התואר והכבוד פותחים פתח להטרדות, לניצול ולכפיית מרות, ושבד בבד עם צבירת הכוח והשררה, נחלש ומשתבש שיקול הדעת האנושי והפשוט כל כך.
הכללים אמנם השתנו, ולכן כדאי וחשוב לשוב ולשנן בכל הזדמנות עוד הנחיה עתיקה וחכמה: סוף מעשה במחשבה תחילה. וזהו מקור ברכה, משום שבעידן שלנו – אי אפשר אחרת. החברה כבר לא יכולה ואסור לה להשלים עם תופעות של הטרדה מינית, לא בארגונים היררכיים ופיקודיים, ולא בשום מקום אחר.
התמורות במעמדן של נשים בישראל ובעולם, העוצמה של דעת הקהל ושל כלי התקשורת והתביעה לערכים נקיים וראויים בקרב מקבלי החלטות, מפקדים ומנהלים – כל אלה מייצרות מציאות שונה מבעבר. המציאות הזאת טובה ומבורכת, וחובתנו ותפקידנו להיאבק ללא פשרות לחיזוקה ולביסוסה.
גם האומץ להתלונן הוא מצרך חיוני, משום ששתיקה והבלגה אינן מרפאות. יש לעודד ולתמוך במי שאינה סולחת על הטרדה או על תקיפה, כי כבר הוכח שבזכות נשים חזקות, בזכות צעירות שלמדו לשמור ולהקפיד על כבודן, יש סיכוי שהחברה תצליח לסגל לעצמה נורמות מוסריות יותר, הוגנות וראויות יותר – שבסופו של דבר ישמרו על שני המינים; נשים וגברים כאחד. את המאבק להגנה על כבודן, על זכויותיהן ועל מעמדן של נפגעות תקיפה מינית יש לנהל בנחישות, בעקשנות, בסבלנות ובעקביות. הוא אכן מניב תוצאות. הדיון הציבורי המלווה את התהליך, אף הוא מועיל וחשוב.
אבל יש גם צד שני למטבע, וגם ממנו צריך להיזהר מאוד: תלונות שווא. "כי באפם הרגו איש", מתארת התורה בלשונה את הקלות הבלתי נסבלת של התרת הדם. תלונה סתמית, הדלפה מרושעת, הבל פה או נקישת מקלדת אגבית עלולים לרסק ולאמלל משפחה. תלונות שווא, או תלונות מזויפות, הן כלהט החרב המתהפכת. החרב הזאת, חשוב לזכור, משוננת משני עבריה ומסוכנת גם למשתמש. היא עלולה להפיל חללים מכאן ומכאן, והיא גם עלולה, חלילה, למסמס ולרסק את ההישגים שאליהם הגענו עד הלום. והיה מחננו טהור – גם מן המנוולים, וגם מן המעלילות.
הכותבת היא יו"ר תנועת האישה הדתית־לאומית "אמונה".
