Search

"אלימות – הפכה המוחלט של התורה".

גם בשעה של מתיחות בין עם לעם, חלילה לנו מלהיגרר למעשי זוועה שאין להם שום הצדקה דתית ומוסרית.

כמלמדי התורה ולומדיה אנו מחויבים לפעול לתיקון עולם, להטבת דרכינו ולהגשמת חזון הנביאים. מוטלת עלינו החובה למחות ולזעוק זעקה של תורת אמת. לא נוכל לומר ״ידינו לא שפכו את הדם הזה״.

אנו שולחים מכאן את תנחומינו לתושבי הכפר דומא ולמשפחות הנפגעים. אנו משתתפים בצערכם על רצח התינוק עלי דוואבשה.

כולנו תפילה לבורא עולם שישלח רפואה שלמה לכל הפצועים, ושיזכנו לראות בגאולת העולם ושתתקיים בנו הבטחת הנביאים: "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", "ונתתי שלום בארץ […] וחרב לא תעבור בארצכם".

סערה.

סערה? סערות!

אירוע רודף אירוע, סערה רודפת סערה! בנייה, הריסה, התגנבות, פינוי, עימותים! דקירות!! הצתה ורצח!!!

מה קורה איתנו?

מה עלינו לעשות?

אנחנו עם שעסוק בחיי היום-יום שלנו בחיים ומוות. בשאלות בעלות חשיבות גדולה ובעלות השלכות מרחיקות לכת לטווח הקצר ולטווח הארוך. ובתוכנו, בתוך עם ישראל, ישנן מחלוקות קשות בשאלות אלה. פעמים רבות האנשים העוסקים בשאלות אלה פועלים בעוצמות גדולות, בתחושת דחיפוּת גדולה, בתחושה שהחולקים עליהם עלולים להביא עלינו אסונות. ולצערנו, לפעמים, ישנם אנשים שעושים מעשים חמורים הפוגעים בבעלי דעה שונה משלהם.

אין כל הצדקה מוסרית או תורנית לפגיעה באנשים בגלל הדעות שלהם או בגלל ההשתייכות הלאומית שלהם ; אין כל הצדקה לנטילת החוק לידיים והכנסת המדינה כולה לסכנה של אנרכיה.

אז אמרנו מה לא ; זה לא מספיק. מה כן?

אמנם היה יותר נעים אילו חיינו במציאות שְׁלֵוָה ורגועה, ללא עימותים שכאלה. אבל כנראה לא באנו לעולם – כולנו, עם ישראל – כדי להעביר פה את הזמן בנחת. כנראה מוטל עלינו להיות שותפים לבירור שאלות עמוקות ועל ידי הבירור הזה לקדם את תיקון האדם והעולם.

אשרֵנו! זכות גדולה היא שמוטל על כתפינו תיקון העולם – ואחריות גדולה!

חלק מאותה אחריות היא לקיים את הבירור הנזכר בדרכים ראויות. בלימוד, בויכוח, בהקשבה, בשכנוע, בפעילות מלאה עוצמה. אבל לא באלימות!

אם אנחנו לא פועלים בעוצמה בדרכים ראויות – באים אנשים ופועלים בדרכים אלימות מתוך תיסכול. אין שום הצדקה לפגיעות באנשים אחרים שראינו בימים האחרונים, ועולה על כולן הרצח הנורא של התינוק הערבי מהכפר דומא. עלינו להיות ברורים וחדים בענין זה: בירור, ויכוח, מחאה, פעילות אידיאולוגית מגוונת – בהחלט כן!! אלימות, נטילת החוק לידיים – לא!!

בשום מצב איננו יכולים להשלים עם אלימות כלשהי, עם פגיעה בחפים מפשע או ברכושם. אסור לנו להשלים עם מעשים כאלה מכל סוג שהוא, להרשות לזה לעבור בקלות דעת ובהשלמה. מי שעושה כך – אחראי להידרדרות באלימות שבהכרח באה אחר כך.

אנחנו צריכים להיות שמחים שילדינו, תלמידינו ותלמידותינו, מעורבים במה שקורה, מביעים דעה ופעילים ; ואם הם לא – לעודד אותם להיות כאלה. עלינו ללמוד איתם, להתקדם איתם בבירור עמוק של תפקידינו בעת הזו, ובבירור עמוק של הדרכים הראויות והדרכים הפסולות לפעול כדי להשפיע ולתקן.

הורים יקרים – אל תשאירו את ילדיכם בחסות מה שהם קולטים מהתקשורת או מחברים. שבו עם ילדיכם, שוחחו איתם על האירועים, עיזרו להם להבחין בין הערכים שלכם לדעות אחרות להן אתם מתנגדים ; עיזרו להם להבחין בין פעילות אידיאולוגית ראויה לאלימות אותה אתם פוסלים בצורה חד משמעית.

רבנים ומורים, ואנכי הקטן בתוכם – את אותן שיחות עלינו לקיים בקהילות ובמוסדות החינוך. עלינו לתת להורים ולילדים כלים באמצעותם יוכלו ללמוד על האחריות המוטלת עלינו בעת הזו ובכל עת, על הדרכים הראויות לממש אחריות זו, ועל הגבולות של המעשים שלנו.

ויהי נועם ה' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.

הרב צבי קורן

דילוג לתוכן