אכילה רגשית?

לנשים הסובלות ממשקל עודף יש קושי להתייחס אל הנושא מזווית שונה מזו שהורגלו אליה עד היום.
משקל היתר, כשמו כן הוא, יותר מהרצוי ומיותר, עוטף את הגוף בשכבה עודפת שהופכת אותו לכבד יותר ונוכח יותר במרחב.

ואכן, אנחנו נותנות לו משקל יתר. נותנות משקל יתר להטעיה הזו של ה"גוף", שכאילו הוא בעל הבית המוביל את מהלכינו והוא הוא השולט בצרכינו, טעמנו וכו'. הנוכחות הפיזית הופכת להיות משמעותית, בעלת משקל. מידה ונפח הופכת את הבעיה לבעיה "פיזית" גרידא ומוליכה אותנו שולל. אך במבט נוקב ומפוכח יותר, תוכל כל אחת לגלות שהסיבות לאכילת היתר שלה אינן פיזיות כי אם רגשיות. EFT, הטכניקה לחופש רגשי, מציבה בבסיסה הנחה שכאשר מופר האיזון האנרגטי של הגוף נוצרת הפרעה או "חסימה", או אז נוצר אצלנו רגש "שלילי" ותפיסה קוגניטיבית שאינה מיטיבה אתנו.

מה הכוונה? לפני מספר שבועות, נפגשנו חבורת נשים אצל אחת מחברותינו כדי לחגוג לה בשמחה ובששון יום הולדת, כאשר האירוע המרכזי היה ארוחה משובחת סביב שולחן ענק, עם מיטב המאכלים, כלים יפים , פרחים וכו'.

מה שיפה לעין יפה לחיך, נכון? כמה אנחנו אוהבות לשבת לשולחן אסתטי? האוכל תמיד טעים יותר באווירה שכזו. ואכן אמרו חז"ל שהעיוור אינו נהנה מסעודתו. העין אינה משתתפת בחגיגה. כרגיל באירועים ומפגשים מסוג זה, בשלב מסוים יגידו: "נו, אילנה, ספרי על ה-EFT". אחת המשתתפות, במקצועה רופאה מכובדת, אומרת: " מה זה ה-EFT הזה? זה הדבר הטיפשי הזה, שאתה נוקש לך על הפנים והגוף בכל מיני מקומות?" זו אחת התגובות הנפוצות ל-EFT. אכן, המראה מוזר, עומד לו בן אדם ומתופף בקצות אצבעותיו על כל מיני נקודות בפנים ובגוף ואומר תוך כדי כל מיני דברים, באמת מוזר.

ואז, "לבקשת הקהל" ערכתי הדגמה קצרה על אותה אחת, שביקשה שנדגים על נושא האכילה. היינו אחרי הסעודה, שבעות, לא היה חשש לרעב. "מה היית הכי רוצה עכשיו לאכול פה?" שאלתי "הכל" ענתה "מה הכל? עכשיו גמרנו לאכול" עניתי בהתגרות "אז מה? למשל העוגה הזו, אני רוצה תמיד לאכול.

 זה לא משנה שגמרנו עכשיו לסעוד" אותה אחת, שהייתה לכאורה מתנגדת נחרצת לדבר המוזר הזה, התגלתה כפרטנרית נפלאה לטיפול. זורמת בחופשיות, מתמסרת, אינטואיטיבית וגלויה עד כדי דמעות. לא אספר את כל פרטי התהליך, אך בראשי פרקים אספר שהיה זה התהליך המהיר ביותר שאני, כמטפלת, התנסיתי בו.

תוך חצי שעה הצלחנו לגלות את הסיבה הרגשית השורשית לכמיהה של רחל למתוקים.
רחל הצליחה להציף "תמונות " מילדות, שלא זכרה 40 שנה! תמונות שבהן נזכרה באבא שלה ע"ה, שהיה מאכיל אותה בסבלנות דייסה מתוקה, שהיה קונה לה את אותם גבישי סוכר שקופים שנראו כמו אבני קריסטל בוהקים, אותן שקיות ממתקים שהיה מכין בעבורה כשהיו יוצאים לטיול…

ואז שאלתי אותה: "את מתגעגעת אליו?" "מאוד" היא ענתה בעיניים דומעות.

מכאן, הדרך הייתה קצרה להבין, שרחל כ"כ להוטה אחרי המתוקים בניסיון נואש להחיות את אותם זיכרונות מתוקים מאבא שלה. כ"כ מתוק היה הקשר ההוא…

בסוף התהליך הגשתי לה שוב את העוגה. "איכס" הזדעקה, וכל גופה הביע שאט נפש. "אני לא יכולה אפילו לחשוב להכניס את זה לפה"

לא תמיד הדרך כ"כ קצרה לזיהוי השורש. כוחו של הכלי הזה, EFT, הוא ביכולת שלו לנטרל את המשקעים האנרגטיים והרגשיים החסומים בכל תא בגופנו, כי הגוף שלנו זוכר הכל.

הגוף שלנו נושא אתו את הביוגרפיה שלנו ולא מנותק ממנה. אנחנו יחידה אחת שמנהלת יחסי גומלין כל רגע ורגע. גוף, נפש, רגש, מח, הורמונים, כימיקלים, איברי הגוף, המערכת האנרגטית ועוד. מרקם אחד שיוצר תמונה מדהימה ומיוחדת. ולכן, הקשרים הבין-מערכתיים שלנו, קשרי רגש-מח-גוף למיניהם הם אינדיבידואלים ומיוחדים רק לך. הסיפור שלך לא דומה לסיפור של אף אחת אחרת. הדרך להתרת כל הפלונטרים שלך תהייה שונה לחלוטין מהדרך להתרת הקשרים שלי או שלה. התהליך יתחיל תמיד מנקודה דומה, אך ייקח אותנו למסע מרתק, מפתיע, בלתי צפוי, לגילוי ההקשרים וה"קשרים" שנבנו בתוכך.

אתן לך לסיום תרגיל. תלי פיסת נייר על המקרר, וזה יהיה "יומן" פשוט, אשר בכל פעם שתמצאי את עצמך מתכווננת לעבר בורקס, שוקולד או כל העולה על רוחך, עצרי רגע והקשיבי בסבלנות. איזה רגש יש בי עכשיו? מה מתרוצץ לי בראש? האם אני נסערת? כעוסה? מתוסכלת? משועממת? האם אני חושבת לעצמי "מה איכפת לי?" האם את אומרת לעצמך "כל החיים הייתי שמנה, מה תשנה עכשיו העוגייה הקטנטנה הזו?" ורשמי לעצמך את זה ביומן.

תאכלי, תיהני והמשיכי בהרגליך לעת עתה. המודעות שלך, אם לא חשבת על הדברים כך עד היום, תשתנה.

אם תהיי מודעת שהאכילה שלך היא אכילה רגשית ולא פיזית, את בדרך לשנוי.

בהצלחה.